טעויות נפוצות במצגות

בשנים האחרונות מצגות הפכו לכלי מרכזי של העברת מסרים כמעט בכל תחום. מורים, מרצים באוניברסיטה, סטרטאפיסטים, מנהלים ובאופן כללי כמעט כל מי שנדרש לדבר מול קהל משתמשים במצגות כדי להעביר את המסר שלהם בצורה הטובה ביותר. אז איך זה יכול להיות שרובנו עדיין עושים את זה כל כך גרוע? הנה עשר הטעויות הנפוצות ביותר שאנחנו עושים בשימוש במצגות:

טעויות ביצירת המצגת

1. כמות – יותר מדי מידע בשקופית אחת גורם לכך שהקהל עסוק בלפענח את המצגת במקום להקשיב לך. יותר מדי טקסט (וכן, זה נכון גם אם הוא מסודר בנקודות ולא בפסקאות ארוכות), גורם לזה שהקהל עסוק בלקרוא במקום בלהקשיב להרצאה וחבל, זה לא עיתון אלא הרצאה.
2. סדר – שקופית טובה היא כזו שמכווינה את הקורא לדבר עליו את רוצה לדבר בכל רגע נתון. חייב להיות סדר ברור לדברים בשקופית שיתאים לסדר הדיבור. כל דבר אחר מעביר את תשומת הלב מהנושא המדובר לעבר תהיות לגבי הסיבה לסדר המוזר.
3. צבע – הדבר הכי חשוב בשקופית היא שהיא תהיה קריאה. כיתוב בהיר על רקע בהיר או כהה על רקע כהה לא מאפשר קריאה נוחה ובכך מסיט את הריכוז מהעיקר. בנוסף, צבעים בולטים מושכים את תשומת הלב ולכן יש לשמור אותם לדברים המרכזיים ביותר.
4. גודל – יש משמעות רבה לגודל הטקסט. צריך לזכור שבעת הקרנת המצגת היא תוקרן על מסך גדול לעבר אנשים רחוקים יחסית ולא על מסך המחשב שלך. לכן, על הטקסט להיות גדול יחסית, באופן שיאפשר גם לאנשים רחוקים לקרוא אותו בקלות.
5. אחידות סגנונית – לאורך פרזנטציה שינוי בפורמט הכתיבה (למשל: הדגשות לפעמים בבולד, לפעמים בהטיה ולפעמים בקו תחתי, שימוש בפונטים שונים, בצבעים שונים וכו') מעלה את השאלה – למה חל השינוי? שינויים בלתי מוסברים נותנים תחושה של חוסר השקעה ומסיחים את הדעת.

טעויות בהצגת המצגת

1. להקריא במקום להסביר – כשמרצה מקריא מילה במילה את מה שכתוב במצגת נוצרת תחושה שהמרצה מיותר ולא מוסיף על מה שהקהל כבר למד מהמצגת. בנוסף, הקראה היא פחות טבעית מדיבור ויוצרת תחושה של ניכור מהקהל במקום תחושה של שיח וקרבה.
2. חוסר היכרות עם המצגת מראש – המצגת מתוכננת כעזר ויזואלי עבור הקהל ולא נועדה להחליף את הרשימות שאתם כותבים לעצמכם לקראת ההרצאה. אין דבר יותר גרוע ממרצה שלומד את המצגת ביחד עם הקהל ומופתע בכל פעם מהשקופית הבאה. הכי מומלץ לערוך חזרות על הפרזנטציה לפני ההרצאה האמיתית, אבל אם זה לא אפשרי חשוב להיות בקיאים בסדר הדברים ולהראות מוכנים. טיפ למתקדמים: אפשר להקרין מצגת באופן בו הקהל רואה משהו אחד והמחשב שממנו מקרינים מראה משהו אחר, וכך לאפשר לעצמך לדעת מה הולך לבוא בזמן שהכיתה עדיין לא רואה את זה.
3. זגזוג – תת תופעה של חוסר היכרות עם המצגת מראש היא זגזוג בין שקופיות: קפיצה לשקופית מתקדמת יותר, חזרה אחורה לשקופית שנשכח חלק ממנה וכן הלאה. הקפיצות הללו יוצרות תחושה של בלבול אצל הקהל ומקשות על ההבנה.
4. תזמון – לרוב, אם לא לכל ההרצאות יש זמן מוגבל. חשוב לדעת מראש כמה זמן לוקח בערך להעביר כל שקופית כדי לא להיתקע עם מעט מדי זמן לשקופיות האחרונות ובכך לסיים עם טעם רע.
5. לא לעצור לשאלות – לעובדים עם מצגת יש נטייה "לעשות מה שהמצגת אומרת". כלומר, לרוץ עם המצגת כמה שיותר מהר, לדבר רק על מה שכתוב בה ולשכוח לעצור לבדוק שהכל ברור. אם אתם נוטים לעשות את זה הפיתרון הוא פשוט – להכניס זמן לשאלות בתוך השקופיות.

אז החדשות הרעות הן שרוב מעבירי המצגות עושים את זה לא-מאוד-טוב. החדשות הטובות הן שממש לא מסובך לתקן את זה! רק שמרו את הכתבה ועברו עליה לפני הפעם הבאה שבה אתם תצטרכו לכתוב מצגת.