בעולם רווי מחלוקות, כמעט ואין מחלוקת בנוגע לחשיבות העצומה של מקצוע ההוראה וההשפעה האדירה של המורים על החברה כלל ועל התלמידים עצמם בפרט.
השאלה הנשאלת היא כיצד להתאים את שיטות ההדרכה לדור החדש.
אנו מאמינים שכדי להדריך בצורה אפקטיבית שתשפיע באופן משמעותי על התלמידים, צריך לשאוף להשאיר חותם של ממש.
הסיבה לכך היא שרוב רובם של התלמידים לא מגיעים עם תשוקה מיוחדת למקצוע מסוים, ורק אם אנחנו המדריכים נוכל להצית בקרבם את הניצוץ וההתלהבות חשובה, המיומנויות שילמדו בשיעור ילוו אותם לכל החיים ולא יהיו סתם עוד שיעור חסר תועלת.
לכן, השקענו זמן רב בלמצוא את הדרכים האפקטיביות ביותר להפוך את הלמידה לחווייתית, ולהעביר ערכים ומיומנויות שישארו עם התלמידים לאורך זמן.
אם כן – איך עושים את זה?
ראשית יש להכיר בבעיה –
חלפו מזמן הימים בהם כיתות נראו כך:
התלמידים היום מוצפים בגירויים, רבים מתמיד לוקים בהפרעות קשב, וצריך להודות – כל אחד מאיתנו שהיה נדרש לשבת ולא לדבר במשך שעות רבות – היה קצת משתגע.
הפתרון – במקום להילחם בחסמים המובנים – להתאים את סגנון ההדרכה והשיעור למציאות הקיימת.
איך? לצורך העניין, נעמיד פנים שהתלמידים כולם סובלים מאי-יכולת מוחלטת לשמור על קשב וריכוז.
מה זה אומר בפועל?
להישען על 3 עקרונות מרכזיים:
- אנרגיה –כידוע, כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל, אנרגיה היא שם המשחק. מה שאנחנו בתור מורים ומדריכים משדרים, מידת ההתלהבות שלנו מהשהות בכיתה והתשוקה לחומר שאנחנו מעבירים – זה מה שהתלמידים קולטים מאיתנו עוד לפני שאמרנו מילה, ומה שיכול לעשות את כל ההבדל בין שיעור בינוני לשיעור מצוין.
- דינאמיות – השיעורים בעידן המודרני חייבים להיות דינאמיים. התלמידים שרגילים לגירויים משתנים צריכים לחוות שינוי והתפתחות ברצף השיעור, והרצאה פרונטאלית של 45 דקות עם סרטון נחמד באמצע לא מספיקה להם. זה אומר שבאותו השיעור ממש, נצטרך לשלב בין כמה מתודות הוראה, משחקים ונושאים. נשאף ממש לייצר אווירה של שעשועון טלוויזיה, שלכל ״פינה״ בו מוקצב זמן מוגבל.
- שינוי תמהיל – המורה כמנחה: במקום להרצות יש להנחות. שיעור שבו רוב הזמן התלמידים יהיו פעילים ויציגו – ייתפס הרבה יותר כיום עבודה נעים במשרד ופחות כישיבה פאסיבית. בנוסף – הלמידה האקטיבית משפרת את הזכרון ויוצרת קשר רגשי לחומר הנלמד.
כדי ליישם את המודל בצורה אופטימלית חייבים לאמץ מיומנויות הדרכה שיאפשרו לנו להתחבר לדור הנוכחי. להלן עשרת העקרונות להדרכה מעולה:
- היו חברותיים ונגישים:
- להיות קרובים ונגישים מהרגע הראשון
- שפת גוף שאומרת שכיף לכם להיכנס לכיתה – שפת גוף פתוחה, ממש מחכה לאינטראקציות עם התלמידים
- לזכור ולהתשמש בשמות פרטיים של התלמידים.
- לשים לב אם משהו מציק להם ולחשוב יחד איתם איך ניתן לפתור את זה.
- חיזוקים חיוביים – בכל פעם שהתלמידים הרוויחו אותם ביושר.
- ״למה בכלל צריך ללמוד את זה?״: אחת הטעויות הנפוצות היא לא להסביר לקהל למה חשוב ללמוד את מה שאתם מלמדים, קל וחומר כשמדובר בחבורת מתבגרים בני-עשר'ה שמתעניינים בעיקר אחד בשניה ובריקודים לטיקטוק. לכן, צריך להכין מערך סיפורים אישיים להמחשת הנקודות:
בנו המחשת צורך מעולה שמסבירה למה שווה להקשיב בשיעור הזה ספציפית ובכלל בשיעורים שלכם: זה יכול להיות קטע קבוע שמסביר מדוע מה שאתם מלמדים היא מיומנות חיים חשובה שתעזור בצמתים חשובים בעתיד. זה יכול להיות סיפורים שלכם על איך זה עוזר לכם ביום יום. זה יכול להיות הסבר על איך החומר שלכם משתלב באירוע אקטואלי שבדיוק התפרסם. הכי חשוב שהתלמידים יבינו למה שווה להם להקשיב.
- לשווק כל שיעור ככה שהם יחכו לו:
אוקיי, השיעור שלנו הוא לא מוצר, אבל התלמידים שלנו מאד רגילים לצרוך כאלה. איך נגרום להם לרצות ״לקנות״ את שלנו?
כותרות מגניבות לשיעורים.
איך עושים את זה? כותבים ככותרת את הערך הכי מגניב של מה שהם מקבלים
במקום את הנוסח האינפורמטיבי והיבש.
דוגמה: במקום "מבנה נאום" נציג ונכתוב זאת כ "איך לדבר בצורה שאנשים ירצו
להקשיב לנו?
מבנה טיעון יהפוך ל"איך מפסיקים לדבר בסיסמאות ומתחילים לשכנע"
נטלי הוכחה ל"איך למצוא את הדברים הכי חכמים להגיד".
- עבודה בקבוצות:
כשתלמידים עובדים בקבוצות השיעור הופך לפחות מתיש למורים והרבה יותר מהנה לתלמידים.
כמה עקרונות לעבודה מוצלחת בקבוצות:
– זמן מוקצב וגלוי: חשוב להכריז על השעה בה התלמידים צריכים לסיים את עבודתם ולייצר תחושה של ״שעון מתקתק״, אם יש מקרן ומחשב – אפשר להציג להם טיימר ענק עם הזמן שיש – הרוב הגדול יעבדו טוב יותר בלחץ זמן מתון.
– הגדרה ברורה של התוצר המצופה: דוגמה של מה יהיה מאכזב, מה יהיה סביר, ומה יהיה מפתיע לטובה. אנחנו מאוד מושפעים מציפיות, עצם ההגדרה של מה יהיה נחשב טוב ומה בינוני – ידחוף אוטומטית את התלמידים להגיע לכל הפחות ל'טוב'.
– מעבר בין הקבוצות: ביחס חניכה קטן בשיחה נעימה, אפשר להפיק הרבה יותר מאשר בהרצאה מול כל הכיתה.
– חלוקה לקבוצות באופן רגיש: חלוקה עצמאית או חלוקה שלכם. חשבו על הדינמיקה בכיתה. לפעמים משפט תמים כמו תתחלקו לשלשות או רביעיות יכול ליצור מצבים מאוד לא נעימים של חבורות שהלכה למעשה מחליטים מי הצלע הפחות רצויה. הפתרון יכול להיות חלוקה שלכם מראש, והוא יכול להיות גמישות בגדלי הקבוצות.
– שלבו אקטיבית כמה שיותר משתתפים: אם למשל הקבוצה בנתה נאום, שכל אחד יקח חלק שונה בנאום ויציג.
– תפקיד לתלמידים שלא מציגים: לתת לקבוצות אחרות להשתתף במשוב במידת האפשר.
- לאתגר ולשאול שאלות!
אין ולא תהיה דרך יותר פשוטה ללמד, ידע או הבנה.
הסיבה:
א. אנשים אוהבים להוכיח ידע ולהראות שהם חכמים.
ב. זה מאתגר – אנשים אוהבים שמאתגרים אותם!
למשל – אם אבקש מכם לחשוב מה הן חמש הערים המאוכלסות ביותר בישראל, זה הרבה יותר מעניין מאשר סתם להגיד את זה. אגבף מה הן באמת? תשובה בסוף המאמר.
ג. לשתף גם את אלה שלא מצביעים.
למה?
א. זה גורם להם לחשוש משאלת פתע ולהיות עם יד על הדופק.
ב. יש כאלו שרוצים להשתתף, אבל מתביישים!
טוב גם לשאלות ברמת ידע וגם לשאלות ברמת הבנה ויישום: מי יכול לחשוב מה הטיעון הכי חזק להצדיק איסור על סיגריות?
- פינות מגניבות:
למצוא 3-4 פינות קבועות ולשלב אותם באופן קבוע בשיעור. לא תאמינו כמה תלמידים חיכו לפינת "נספח תרבות", אחד התלמידים היה מעביר באופן קבוע בשיעורים. הפינה היתה שלוש דקות על שיר, יצירה, רעיון, סרט או כל דבר שהם רצו להציג.
דוגמאות לפינות:
– פרזנטציה של אחד התלמידים. במפגש של שעה וחצי מומלץ לשלב שניים בכל פעם.
– משחק חימום,
– האתגר הבלתי אפשרי של השיעור
התלמידים תמיד ישמחו לקחת חלק בפעילות כיפית שהם יודעים שהם יכולים להשתתף ולצפות בה, וזה יעזור להם לצלוח גם את החלקים היותר ״יבשים״ בשיעור. תהיו יצירתיים ותתאימו את הפינה הנכונה לכיתה שלכם!
- תחרות נושאת פרסים:
לפעמים הסיבה לחוסר שיתוף פעולה היא חוסר רצון של התלמידים להצטייר בתור חנונים. הפתרון – לתת להם תירוץ טוב להשתתף ולהצטיין.
כמה נחמד יכול להיות שיעור שבו אתם מניחים בתחילת השיעור ביסקוויט לוטוס,מטבע שוקולד וחטיף שוקולד ומציגים את שלושת הפרסים הראשונים בתחרות "הטיעון המצטיין" "פתיח הנאום המצטיין" "הסיפור הכי טוב".
זה מקפיץ מוטיבציה כי זה שונה, וכי הארבעה שממש יתלהבו מזה (כנראה יהיו יותר מארבעה) ידביקו את כל השאר בהתלהבות.
- לו"ז על הלוח ומטרות!
מראה שאתם התכוננתם לשיעור, ושאתם יודעים מה אתם רוצים להשיג ברמת הדקה.
באופן כללי – להתחיל את השיעור באמירה "המטרה שלי היום היא" זו פתיחה יוצאת מן הכלל שהופכת את ההדרכה להרבה יותר רצינית.
- משוב חיובי:
בכל תחום ובמיוחד בתחום הרטוריקה, יש חשיבות עצומה שהמשוב יהיה כזה שלא יוציא את הרוח מהמפרשים של העוסקים במלאכה. לפני הכל – מצאו משהו טוב להגיד על הביצוע של התלמידים, התמקדו בנקודה אחת (או לכל היותר שתיים לשיפור) והציעו דרך פרקטית לשיפור.
- משהו גדול לצפות לו!
מהרגע הראשון חשוב מאוד לצייר לתלמידים חזון. במקרה הזה אירוע שיא שישנה את כל הלך הרוח של הלמידה. זו יכולה להיות תחרות דיבייט או אירוע שבו מופיעים בפורום מכובד מול קהל גדול או רלוונטי להם. חשוב שכל הזמן יהיה לנגד עיניהם דבר מה חוויתי שיסכם את הפעילות.
אוקיי, והבטחנו
אוכלוסיית הערים:
הנתונים משנת 2018:
ירושלים – 919 אלף.
תל-אביב – 443 אלף.
חיפה- 283 אלף.
ראשון לציון – 251 אלף
פתח תקווה- 244 אלף.
